היא לא רוצה אפליה מתקנת, ציפי פינס: דיוקן ושיחה – חיים נגיד

היא לא רוצה אפליה מתקנת
אלף הצגות בשנה, עם תמיכה תקציבית של 30 אחוז ממינהל התרבות ומעיריית תל אביב עושים את תיאטרון בית ליסין בניהולה של ציפי פינס לאחר הפעילים בישראל היום. ראיון
חיים נגיד
ציפי פינס חוגגת. המנכ"לית המצליחה של תיאטרון בית ליסין יושבת מאחורי שולחן המנהלים בקומה השנייה של התיאטרון שלה בתחושה של מנצחת. אלף הצגות בשנה, חמש הצגות מדי ערב, עם תמיכה תקציבית של 30 אחוז ממינהל התרבות ומעיריית תל אביב ו70- אחוז הכנסות עצמיות, עושים את התיאטרון שלה לאחד הפעילים בישראל היום, לא רק בתל אביב אלא גם במפעלי המנויים הרבים ברחבי הארץ.
בניהולה, תיאטרון בית ליסין הצליח להגיע אל קהלים גדולים עם מחזות מקוריים מכל גוני הקשת הסגנונית, מ"מלאכת החיים" הלוויני (יותר מ300- הצגות) ועד "גן עדן דרום" של מיטלפונקט, "הקונצרט" של גורן אגמון, "חמץ" של הספרי והלהיט המסתמן הבא – "סליחות" של חנה הספרי-אזולאי.
מבחינה זו התנהלותו של בית ליסין בניצוחה מחדדת מגמה האופיינית לתיאטרוני המיינסטרים: אין כמעט פרובוקציות פוליטיות וכל העזה אמנותית מחושבת היטב, כך שתקלע לטעמם של רבים ככל האפשר. ותעיד על כך המודעה שפרסמה הבימה ערב חג הפסח האחרון, על פני עמוד שלם בעיתון הארץ: "שוחרי התיאטרון בישראל בחרו: 'בוסתן ספרדי' – 600 הצגות, 'משרתם של שני אדונים' – 600 הצגות, 'קן הקוקיה' – 300 הצגות, ,'נעמי' – 1000 הצגות, "הקיץ של אביה" – 1000 הצגות"… וכו'. הבימה חוטאת לא אחת גם בניסויים תיאטרוניים ויש לה לא מעט הצלחות אמנותיות, אבל כשהיא מבקשת להכריז במודעה בעיתון על הישגיה – הנהלתה מבליטה את ההצלחה הקהלית.
פינס, מעצם הגדרתו של התיאטרון שלה, עושה בעיקר הצלחות קהליות. כישלונות קופתיים בשם האמנות אינם בראש מעייניה. היא לא תעשה, מכל מקום היא לא עשתה עד כה, הצגות פוליטיות פרובוקטיביות שירגיזו את מנוייה, למעט הצגה אחת, "ערפל", על פרשת צאלים ב', מאת מתי גולן בבימויו של שמואל הספרי. היא גם לא תסתבך בניסויים אמנותיים המיועדים לקומץ מיטיבי טעם. אבל היא לא תודה בכך, שהיא מנהלת תיאטרון מסחרי.
– זהו תיאטרון עשוי בקפידה, מלוהק מצוין, ותקרא לו איך שאתה רוצה, כמנכ"לית של תיאטרון באר שבע עשיתי הצגות איכות: "השטן במוסקבה", "ליר" של אדוארד בונד, ו"מפיסטו" ו"זינגר" ו"שלוש אחיות" ו"השחף". וכך אני עושה עכשיו: "חמץ" ו"קידוש" ו"גן עדן דרום" ו"מי מפחד מוירג'יניה וולף", "ומלאכת החיים" ו"טוב", ו"כולם היו בני" ו"על עכברים ואנשים".
– אבל הרי לא תטעני, שהרפרטואר של בית ליסין בניהולך נועז מזה של תיאטרון החאן בימי אופירה הניג או של תיאטרון באר שבע בתקופת ניהולו של גדי רול.
– תיאטרון באר שבע כמעט נסגר בניהולו "האמנותי" של גדי רול, ותיאטרון החאן שקוע בחובות וגירעונות, אבל נישא בגלל כישלונות מפוארים על אשליה של הצלחה אמנותית, "לא מסחרית".
– את מתכוונת להצגות כמו: "שמים", "מלקולם הקטן", "הנסיכה איבון" "שש נפשות מחפשות מחבר"?
– כן.
– ובכל זאת, הרפרטואר שלך אינו נועז…
– מה זה נועז? נועז זו המצאה של עיתונאים. כל החלטה להעלות מחזה מקורי על הבמה היא העזה. ואני מעלה הרבה הצגות מקוריות. בכלל, העזה איננה אולם תיאטרון ריק מצופים.
– נדמה לי שאילו היית מוכנה להתפשר על הגדרת המגמה השיווקית של בית ליסין, היה אפשר להחמיא לך על כך שהתיאטרון שבניהולך עשוי בהקפדה מירבית על נורמות מקצועיות, עם רפרטואר רלוונטי לקהל שלא בא לתיאטרון כדי לשמוע הטפות פוליטיות, וגם לא להשתעמם מול חיפושי דרך לא מוצלחים. לא קהל משכיל מאוד מבחינה תיאטרונית, אבל קהל ער ומתעניין בתיאטרון.
– לא קהל מתנשא, אבל קהל ער ומתעניין בתיאטרון.
כל החלטה להעלות מחזה מקורי על הבמה היא העזה. ואני מעלה הרבה הצגות מקוריות. בכלל, העזה איננה אולם תיאטרון ריק מצופים.
– ובכל זאת, סדר היום האמנותי שלך מחייב העדפות: לעבוד עם מחזאים מסוימים, עם במאים בעלי גישה התואמת את מטרות התיאטרון שלך.
– אני שמחה לעבוד עם כולם! עם הלל מיטלפונקט, גורן אגמון, מרים קייני, ואשמח, למשל, לעבוד גם עם חנן שניר. אבל הוא עובד בהבימה.
– מדוע אינך מעלה הצגות פוליטיות?
– ומה היו "טוב" ו"ערפל"? אבל יש רק קריטריון אחד לבחירה הרפרטוארית שלי: האם המחזה טוב ומתַקשר.
– היית מעלה הצגה כמו "אשכבה"?
– אני מוגבלת במספר השחקנים. הצגה עם 20 שחקנים לא יכולה להיכנס לבמה של בית ליסין. אבל זה ייפתר בקרוב, לאחר שנעבור למשכן החדש שלנו, בית התיאטרון הקאמרי, כאשר הקאמרי יעבור לביתו החדש, ליד משכן האופרה.
– היית מטפחת בבית ליסין, עכשיו או בעתיד, קבוצה כמו אנסמבל עתים של רנה ירושלמי?
– לא. זה פרינג'. פרינג' פירושו שוליים. והפרינג' צריך להישאר בשוליים, מעצם הגדרתו. אבל הייתי מטפחת קבוצת צעירים וסדנאות של מחזאים צעירים.
– בית ליסין בניהולך נראה כתיאטרון של נשים. חלק גדול מצוות העובדים הן נשים. במרכז רוב ההצגות עומדות דמויות נשיות, את מטפחת מחזאיות, ונותנת הזדמנות ראשונה למחברות כמו חנה הספרי אזולאי.
– אני מטפחת נשים מתוך עניין אמיתי בהן, ואני חיה עם גברים ועובדת אתם כל חיי, הספרי, מיטלפונקט ואילן חצור.
– לכן, מעניין למה אינך מעסיקה במאיות?
– אני בטוחה שיצמח דור של במאיות, כמו שצמח דור של מחזאיות.
– מה עם עדנה מזי"א?
– כותבת מצוינת, ואני מחזרת אחריה שנים.
– את חושבת שצריך לעשות אפליה מתקנת לנשים בתיאטרון?
– לא באמנות.
– לך היה קשה בתור במאית ומנהלת בתחילת דרכך?
– מאוד קשה. הכל היה נתון אז בתוך בונקרים של גברים, אבל לא ויתרתי, כי אני אדם לוחם מטבעי.
ואת המשפט האחרון הזה היא אומרת בחיוך שובה לב.