שער פאניקה

  

פאניקה בסגנון חופשי

לִצְלֹל בִּצְלִילוּת הַדַּעַת

בְּמֶרְחֲבֵי הַתּוֹדָעָה הַבִּלְתִּי מִשְׁתַּנָּה

לְהַרְגִּישׁ אֶת הַמַּיִם הַמְלַטְּפִים

לְנַסּוֹת חֲתִירָה אַחַר כָּךְ פַּרְפַּר

וְלִצְנֹחַ לַקַּרְקָעִית

לְהָנִיחַ לַתּוּשִׁיָּה

לִשְׁקֹעַ לְרֶגַע בְּלִי אֲוִיר

עַד לַפָּנִיקָה הַבָּאָה

יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה

תִּהְיֶה זוֹ אוֹתָהּ הַפָּנִיקָה

הַיְדוּעָה וְהַמֻּכֶּרֶת,

פָּנִיקָה בְּסִגְנוֹן חָפְשִׁי.

בחתירה הבלתי נלאית אל האמת

לפני קצת יותר משנה, עת נכנסה מרלין וניג לשירה העברית עם ספר ביכוריה "אז מה היה לנו פה?", היה ברור מיד שנולד קול חדש ומרהיב בשירה העברית: יוצרת רב-תחומית, לא רק משוררת, חוקרת, מבקרת קולנוע, אלא גם רב-תחומית – במובן הרחב של המילה, רב תחומית בחתירתה אל האמת, כותבת בנימה אינטימית ובהסתכלות אמיצה אל תוך הנפש, ולכן גם לא מכירה בגבולות בין פנים לחוץ. שכן, כפי שהיא כותבת: "הָאֱמֶת לְעִתִּים מַרְחִיקָה אֶת כָּל מַה שֶּׁהִכַּרְתְּ / אֶת כָּל מַה שֶּׁרָצִיתְּ בְּכָל הַכֹּחַ כְּשֶׁעָצַמְתְּ עֵינַיִם".

ניכרים דברי אמת, לא רק במה שנאמר אלא באיך שנאמר. השורות הראשונות בשיר הפותח את הספר מצטרפות מדימויים זאוגמטיים, שאין שום קשר ניכר לעין ביניהם, אך כשהם מולחמים יחד התוצאה, כמעשה קסם, מרגשת ובלתי נשכחת: "שִׁלְשׁוֹם בַּשִּׁגָּעוֹן שֶׁל צִפּוֹרֵי גַּעְגּוּעַ / מְנַקְּרוֹת אֶת הָאַסְפַלְט הָרָטֹב בֵּין הַבֶּטֶן לַלֵּב / אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַמּוּעָקָה הַקָּשָׁה /שָׁלַחְתִּי יָדִי אֶל אוֹתִיּוֹת הַדְּפוּס / שֶׁהִתְעוֹפְפוּ לְרֶגַע, דַּקּוֹת כְּנָפַיִם / כְּמוֹ יַתּוּשִׁים…"

כמי שבאה מן העולם החילוני אל העולם החרדי וקיבלה עליה עול תורה ומצוות, היא  מעיזה באומץ לצרף תחומים שעין הקורא לא שזפה כמותם עד כה: "וְיֵשׁ שֶׁאֲנִי מְצַיֶּרֶת בְּלִבִּי אֶת הָאֶפְשָׁרוּת / שֶׁל חֵטְא לְלֹא אַשְׁמָה /  שֶׁל חֵטְא לְלֹא עֹנֶשׁ / מַה שֶּׁבָּרוּר מֵאֵלָיו בֵּין שְׁתִיקוֹת שֶׁל מוּסָר / וְיֵשׁ שֶׁאֲנִי מְצַיֶּרֶת אֶת הַלֵּב לֹא נֶאֱלָץ לְהִתְקַפֵּל / קְפָלִים קְפָלִים /כְּמוֹ מְקֻפֶּלֶת בֶּחָלָב חָמוּץ.  חטא, אשמה, חלב חמוץ והמטעם הקרוי בשפה העממית "מקופלת", הכול מצטרף בשש שורות אלה.

אך בעיקר מפליאים ההעזה ואומץ הלב. ההעזה להרחיק אל מעמקי האינטימיות, ואומץ הלב להתנסות בחשיפת המעמקים, ולא כמעשה חד פעמי, אלא כחלק בלתי נפרד מן הריתמוס של הקיום המודע לעצמו עד קצות התודעה ואף אל מעבר לה, כמתואר בשיר ששמו היה לכותרת הספר.

  

אהבת חינם