ספרה החדש של פרופ' זיוה שמיר – על החתירה לשלום בספרות הילדים העברית

ח"נ ביאליק, ש' בן-ציון, נתן אלתרמן ולאה גולדברג – שכתבו למבוגרים ולילדים גם יחד – לא רצו להציג את "כרטיס הזיהוי" הפוליטי שלהם באופן ישיר וגלוי. על עגנון אפילו נאסר מטעם המו"ל לתת ביצירותיו פומבי לדעותיו הפוליטיות. את השקפתם החברתית-מדינית שילבו סופרים גדולים אלה במקום הצפוי פחות מכול – ביצירותיהם הילדיות ה"תמימות" והחפות כביכול מכל מגמתיות. בכך השיגו מטרה כפולה: הם לא נחשפו במישרין לפני קהל הקוראים הרחב, מחד גיסא, ומאידך גיסא – הם חינכו את בני הדור הצעיר בעקיפין ברוח אמונותיהם ודעותיהם מבלי שניתן היה להאשימם באינדוקטרינציה ישירה ומגמתית. גם ממשיכיהם בספרות הילדים – נחום גוטמן ובנימין תמוז ידעו היטב ש"גירסא דינקותא" כוחה רב, שהרי היא נחרתת בנפש הילד ונטמעת בקרבה לכל החיים. כיום סופרים כדוגמת א"ב יהושע, עמוס עוז, מאיר שלו ודויד גרוסמן נוהגים אף הם לכתוב את יצירותיהם לילדים "עם תחתית כפולה". הספר על יונה ועל נער מציג את החתירה לשלום כפי שהיא משתקפת ביצירות נבחרות מ"דור התחייה" ועד ימינו.

לקריאה נוספת על הספר באתר הוצאת ספרא – לחצו כאן

על יונה ועל נער