צור קשר:03-6950019

קישור לאתר הוצאת ספרא  |  קישור לאתר כתב העת גג

 

אתר גג

אתרי איגוד הסופרים

אתר ספרא

  

  

  

  

חג שמח ושנה טובה!

הרבה אירועים משמחים

וספרים חדשים

שנה טובה

  

  

  

  

ספר חדש בהוצאת ספרא:

פרדוקס הדופי – מאת עדינה מור חיים

בלשון בהירה ומרתקת חושפת עדינה מור-חיים את עושר כתיבתו של חיים נגיד, סופר רב-גוני הראוי לתשומת לב ולהערכה מחודשת.

במונוגרפיה פרדוקס הדופי משתקפת תפיסתו האמנותית הרב-ז'אנרית של נגיד כפי שנוצרה החל משנות השבעים למאה הקודמת, ב-12 ספריו: בשיריו הליריים, בשירתו האקולוגית-פואטית שהקדימה את זמנה בשנות דור (שירה מקומית), במחזה-רוק שהועלה על במת הקאמרי (פיקניק בחוסמסה), בסונטות הכאוטיות (סיור באזור האסור), ברומן הדיסטופי-אפוקליפטי מטטרון, בספרי האגדות לילדים (על הצב צבי והצב גדעון ששוני), שהועלו גם בתאטרון, וכן בגישתו הסמיוטית של נגיד לתרבות בארץ שאותה יישם בחמשת ספרי העיון שלו.

במרכז יצירתו ניצב מבטו הקליידוסקופי שהיטיב להבין באמצעותו את רוח שנות השמונים והתשעים, התקופה שבה נוצרו רוב יצירותיו, ולחזות את השפעת הלכי הרוח של אותו דור על חיי החברה והתרבות בארץ: קריסת הגבולות בין אמת לשקר, אמונה לצביעות, אמנות לשרלטנות, אהבה ומיניות, גבריות ונשיות, וכל אותם מושגים מוצקים שהנחו את דור השישים והשבעים וגיבו את עשייתו.

דומה שרק עתה, ממרחק של זמן, ניתן להעריך ראייה מוקדמת זו של הסופר.

פרדוקס הדופי

  

  

  

  

זיוה שמיר

בלשון "עם זוּ" ובלשון עם זר

על תחדישים בעברית המשמרים את צלילי

המילים הלועזיות ששימשו להם מקור

(סקירה היסטורית והצעות עדכניות)

 

 

בזיכרוני נחקק אירוע שאירע אמנם לפני יוֹבל שנים לערך, אך תמונותיו לא דהו וגם פס-הקול שליווה אותו עדיין לא נמחק:  ביומהּ הראשון של שנת 1970 הוקם באוניברסיטת  תל-אביב מכון כץ לחקר הספרות העברית (היום "מרכז קיפּ"), ואנו – קומץ עוזרי מחקר צעירים – ישבנו בהפסקה שבֵּין ישיבה לישיבה והשתעשענו בהצעות "בלשניות".  בעיתון התפרסמו באותה עת מודעות שהכריזו על שתי תחרויות נושאות פרסים: האחת –  על מציאת שם ראוי לסניף חדש של רשת "המשביר לצרכן" בבאר-שבע; והשנייה –   על מציאת שם ראוי למלון חדש שהלך ונבנה באותה עת  על חוף ימהּ של תל-אביב-יפו.

להמשך קריאת מאמרה של זיוה שמיר – לחצו כאן

 

ב-23.8.17 בעלמא בית לתרבות עברית התכנסנו לחגוג את הופעת גיליון 41 של כתב העת גג 

כ-60 אורחים הגיעו לרב-שיח תרבותי ומוזיקלי, בהנחייתה של ציפי שחרור.

הקריאו את שיריהם המשוררים: פרופ' גד קינר (קיסינגר), יערה בן-דוד, ציפי שחרור, ד"ר אלישבע זהר-רייך, ציפי שחרור, והמשוררות הצעירות שושי אמיתי ומוריה חיה אהרוני.

פרופ' זיוה שמיר הקריאה את ברכתה לתרבות הישראלית לקראת ראש השנה שנמצא בפתח, אשר רייך הקריא מסיפורו "שכחנית הברזל", מרלין וניג והצלם נינו הרמן ערכו דיאלוג תרבותי-רוחני, נהוראי מ' שיטרית סיפר על מחקרו על מקורותיהם ופירושים של שמות המשפחה של יהודי מרוקו, וכמו כן, הנעימו בשירתם יערה בן-דוד ואסי מסקין.

 

 

קישור לקריאת חוברת גג מס' 41 אונליין 

 גג 41 שער

  

מדי יום מתפרסם שיר בטוויטר של האיגוד:

אהבה

לשירים נוספים שפורסמו בטוויטר – לחצו כאן 

 

מלכה נתנזון1  

  

ספרים חדשים:

"השוטה בדרמה הישראלית" ו"השוטה בדרמה האירופית"

מאת ד"ר רינה ברוך, בהוצאת ספרא

  

לראשונה נבחנת דמות השוטה משחרה היסטוריה ועד לגלגוליה המודרניים באירופה ובישראל; הספר המבוסס על מחקר עומק אנתרופולוגי, נפתח בסקירה מקיפה של דמות השוטה בתאטרון ובתרבות המערבית; ומציג תובנות על תבנית השוטה הקלאסי לגלגוליו; מן התבנית הפולחנית עד למודרנה, עם דגש על המהפך המתחולל מהתחלת המודרניזם ואילך. השוטה המודרני הוא גלגול של הלץ הארכאי – אבי כל השוטים בתרבויות העולם לתקופותיהן –והוא צמח מפולחן השוטה העתיק שזיהה את חטאי החברה, לקח אותם על עצמו והלך אל מותו לשם היטהרות החברה, והתפתחות תודעתה בתקווה לגאולת האדם והעולם.

דמות השוטה בדרמה האירופית משתנה לאחר מלחמות העולם – והיא רוויה אלימות וניכור, ובישראל דמות השוטה עולה על הבמות אחרי טראומות השואה ומלחמות ישראל בהצגות של יוסף מונדי, נסים אלוני,חנוך לוין, אמיל חביבי ומוחמד בכרי. בהתאם – הדיון נפרש על שני ספרים. הראשון השוטה בדרמה האירופית מציג את השוטה המודרני המככב בדרמה האוונגרדית באירופה משנת 1896 עד 1964, והשני: השוטה בדרמה הישראלית מ- 1967- עד 1999.

”מבחינת עמקותה ומקוריותה – העבודה מעוררת השתאות. הכותבת מפליאה באוריינותה, המאפשרת לה למצות מכל יצירה שהיא בוחנת שדות נרחבים של הרמזים אינטר-טקסטואליים, המקנים עומק רב-רובדי וראשוניות אינטרפרטטיבית גם כשהיא עוסקת ביצירות קאנוניות שכבר נדונו מכל היבט אפשרי. אכן, נחשפות ביצירות קלאסיות ומודרניות מוכרות פרשנויות מפתיעות ורעננות.“ (פרופ‘ גד קינר-קיסינגר)

  

  

  

  

מתוך הבלוג "תנועת עיניים מהירה", על הספר "אז מה היה לנו כאן", מאת מרלין וניג:

סלט מכל חלומותינו – על ספרה של מרלין וניג

החלומות בספר השירה של מרלין וניג, "אז מה היה לנו פה", קשורים בעיקר לאוכל. בשיר "תסריט במטבח" היא כותבת "בריח בצל מתפשט / בשמן רותח / בדלת מקרר שנטרקת שוב ושוב / לשוא, לשוא. / אני ארגיש דרך כפות רגלי היחפות / רצפה קרה / ואשמע את קיטורי הקומקום דועכים / לתוך החלומות שיהפכו מהר / לקפה". החלומות שעוד נשארים על פני המתעורר נהפכים במהרה לכוס קפה שמפיגה את זכרונם. בשיר "מחר" מכריזה המשוררת "מחר נכין סלט מכל חלומותינו", ובהמשך החלומות כבר הופכים ל"צימאון": "לפעמים זה סתם כדאי / לשכוח. להקיץ מחלום-רע וער / לנתק זרם מים חיים / מהצימאון המחריד של מציאות בשיגרה".

לשני חלקים מחולק הספר – חלק השירה הנקרא "שירה על קו הגבול", ובחלק השני מחווה לרולאן בארת', ההוגה הצרפתי הפוסט-סטורקטורליסט שהכריז על מות המחבר, שמת ביום ובשנה בהם נולדה המחברת. המכתמים שבו חושפים שיח פנימי עם בארת' ועם העולמות השונים שוניג מהלכת ביניהם. "אני מתכווצת לי ונמקה על היותי בלתי מובנת ונתפסת וברורה. אני כזאת, אני אומרת לעצמי. אבל כל העמודים האלו שאנשים רואים בהם את דמותי, קורסים להם לפתע משל הייתי לא אמתית. אני לא שייכת לאף אחד. אני הולכת ישר ולא מפסיקה ללכת… רק לפעמים מתעורר בי רגש כזה של הרהור… אולי אני באמת לא אמתית? אולי אני חלום ארוך של בורא עולם והוא תיכף מתעורר? ואלו הרגעים שלי כאישה שפטורה מהנחת תפילין. כאישה שזוכרת לעצמה מצוות זכירה של נשים שמניחות תפילין של 'כאילו'. אלו הרגעים שבהם אני אומרת לעצמי: את חייבת להנעים לאלהים את החלום ולהיות אדם טוב יותר" (מתוך המכתם "הנעה – כמו בתפילה").

המשוררת היא חלום של הבורא, וכדי שלא להיות לסיוט היא מקבלת על עצמה לעבוד על מדותיה, להיות אדם טוב יותר, ולתפקד כחלום טוב עבור הבורא.

ובמכתם בשם "תקופה" מהרהרת המשוררת ב"מיתה המשונה של האתמול" בעקבות מפגש עם יומן פגישות ישן. היומן הוא בית קברות של הימים שמתים מהר, "וזו כנראה הטרגדיה של החיים. אפילו שאוסף היומים שלי הוא טיוטות מתחת למיטה… אני לא חולמת עליהם בלילות, ובבוקר כאילו לא עברו דרכי. אני מקדישה את עצמי למחר".

ספרה של מרלין וניג הוא מהיפים שקראתי השנה. קובץ קטן ואינטימי, המכניס את הקורא אל תוך עולם רגשי עמוס, שבור ומלא אמונה. חוזרת בתשובה חרדית, אם לשבעה, מבקרת קולנוע ודוקטורנטית לקולנוע באוניברסיטה העברית. רשימת-מכולת ביוגרפית זו מציפה את ספרה במילים שמספרות רגש מתפרץ, הנובע מחיים על הקצה שנאחז משני קצותיו. אלה שירים על מתח בין בני זוג; בעל חרדי חסידי שספון בבית המדרש מבוקר ועד ערב לבין אישה שמשתוקקת לכתוב, ליצור, לראות סרטים ולכתוב-ליצור, ומנסה ליצור גשר, או ללכת על הגשר השבור הזה, בין שני העולמות. הכתיבה נעשית כמעט בעל כורחה של הכותבת; "לעולם לא אכתוב שירה / ולא אתענה בצירופי מילים / ולא אביט עליהן מתרחבות / ולא אנדוד בתוכן" היא כותבת בשיר "לעולם לא אכתוב שירה", ובשיר "כוונת המשוררים" כותבת "אני עדיין מפחדת / שלא אוכל לפרק טוב / שלא אוכל להבין אף פעם למה התכוון המשורר הזה / שצורח בתוכי… זה כבר לא משנה האגו והגאווה והמילים הגבוהות. / רק לשתיקה חזרתי לאחרונה להתייחס ברצינות".

הכתיבה של וניג לא נשארת על הדף, היא מצליחה לחדור לגוף. הגעגוע מעביר איזה רעד, העצב המהורהר נעשה לדמעה, המבט המחויך נעשה לחיוך עצמו. זו כתיבה שעוסקת רבות בעצם הכתיבה – בצורך לכתוב, בפחד מהכתיבה, בחוסר היכולת שלא לכתוב. כמו כתיבה פוסט-מודרנית קלאסית [או פוסט-מודרנית] היא עוסקת בפער שבין המילה לדבר שהיא מסמנת, בין הדף למילה ובין הכותב אליהם. אבל איכשהו, כאן, זה מצליח לרגש באמת. זה כואב וזה עמוק. זה ברור. זה זועק מתוך דף לבן כתמים של דיו מלאי רגש ותהיות.

לקריאת הבלוג לחצו כאן

אז מה היה לנו פה

  

  

  

  

  

 פרסי תחרות שבוע הספר בשירים לילדים

ביום שני 12 ביוני התקיים במשרדי להב בבית התעשייה בתל אביב טקס חלוקת תעודות למצטיינים בתחרות שירי הילדים שנערכה על ידי איגוד כללי של סופרים בישראל ולהב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל, בראשותו של עו"ד רועי כהן.
בתחרות השתתפו 85 משוררים הכותבים לילדים שכל אחד מהם שלח שלושה שירים, שנמסרו לשופטים (פרופ' גד קינר-קיסינגר וד"ר חיים נגיד) בעילום שם.
במקום השלישי זכה ארז ברזוליק, במקום השני זכתה עדנה כהן-קדוש, ובמקום הראשון – עליזה פלורנטל שזכתה בפרס של הוצאה לאור של ספר השירים לילדים שבו נכללו שלושת השירים שזיכו אותה במקום הראשון. הספר ייצא בהוצאת ספרא.  היה זה מעמד מרגש ומעשיר. ובסיומו הודיע עו"ד רועי כהן, נשיא להב, כי להב תוציא בהוצאת ספרא אנתולוגיה שתכיל מבחר שירים מכל המשתתפים בתחרות זו.
עוד הוסיף עו"ד רועי כהן: "אנחנו הופכים את התחרות למסורת, ולכן – כל מי שלא הספיק לשלוח אלינו שירים השנה מוזמן לשלוח בשנה הבאה".

 

  

130 צופים גדשו את קפה תאטרון הקאמרי באירוע השקת הספר "ואין חרוז למוות" מאת אבי גיל, שנערך ב15.5.17.

השחקן דביר בנדק ומנכ"ל הקאמרי הפורש נועם סמל פתחו את האירוע בקריאת הדיאלוג מפרק הפתיחה. בנדק התלוצץ ואמר שסמל פרש מהניהול התאטרון כדי שיוכל להשתתף כשחקן באירוע ההשקה של הספר.

פרופ' מירון איזקסון, אמר דברים מחכימים על הספר, ושחקנית הקאמרי עדי ארד גילמה בעסיסיות את תפקיד סגנית מלכת היופי של חדרה, שלה מוקדש פרק בספר.

המתרגם שמעון בוזגלו קרא טקסטים ממצבות עתיקות, והמוזיקאים מוני ארנון ואסף רוט הלחינו טקסטים בעקבות הספר.

בנוסף להם השתתפו בהשקה גם פנינה רינצלר, שיראל יגודניק, והמחבר אבי גיל.

  

  

מאוהב לאויב: עגנון מהרהר על ביאליק

ספר חדש מאת פרופ' זיוה שמיר, בהוצאת ספרא

פעמיים התקרב עגנון לביאליק, ולא זזה ידו מיד מורהו: בפעם הראשונה – בעת ביקורו של ביאליק בארץ (1909), שבמהלכו שימש הסופר הצעיר למשורר כעין "נושא-כלים"; בפעם השנייה – בשנת 1922 כששכנע עגנון את המשורר לעזוב את ברלין ולבוא להתגורר לידו בעיר-הקיט באד הוֹמבּוּרג המרוחקת ממרכזי התרבות העברית.

כשנה וחצי התהלכו השניים מחוץ לעיר ובחוצותיה, ושוחחו שעות ארוכות. אילו תועדו השיחות הללו, היה בידינו ספר רב-ערך לחקר תולדותיה של הספרות העברית – ספר מעניין פי כמה משיחות גתה עם אקרמן (1836), שנחשב ספר מופת. ואולם עגנון לא תיעד את שיחותיו עם ביאליק, והתכחש לתקופה הפורמטיבית שעברה עליו במחיצת גדול סופרי ישראל. במקום אותה סִדרה בת 50 פרקים על שיחותיו עם ביאליק שהובטחה לדב סדן, התחיל הסופר לגַנוֹת את המשורר בכל הזדמנות ולעג לדמותו וליצירותיו. בתחילה שׂם את דברי-הגנאי בפי דמויות בדיוניות, או ציטטם מפי אישים שכבר הלכו לעולמם. בסוף ימיו הסיר עגנון את המסֵכה מעל פניו, ואמר את הדברים בעצמו ומטעמו, באופן גלוי ומפורש, מבלי להזדקק לחסות המגוננת של הבדיון.

מתברר שעגנון היה גדול המורדים בביאליק, אך בניגוד למורדים האחרים – אברהם שלונסקי מזה ואורי צבי גרינברג מזה – הוא לא נלחם במשורר בגלוי, כי אם בחשאי ומאחורי גבו. יתר על כן, הוא לא הִרפּה מן המלחמה הזאת עד סוף ימיו, והמשיך לדבר סרה בביאליק אף 30 שנה ויותר אחרי מות המשורר.

מדוע שינה עגנון את יחסו אל ביאליק מן הקצה אל הקצה? הספר מאוהב לאויב מנסה להתחקות אחר הסיבות והנסיבות שהובילו לַנתק בין שני האישים הגדולים שראשית דרכם הייתה לכאורה רצופה אהבה ושיתוף-פעולה. המחקר מסתייע בחומרים חוץ-ספרותיים, לרבות חומרים ארכיוניים, אך בעיקרו של דבר משוטט ביצירות עגנון – יצירות שבּין שיטיהן מתחוללת דרמה אנושית עזה שכמוה כ"רצח אב" ו"רצח מלך".

  

  

 מאוהב לאויב

  

  

  

תרגימא: תרגומי מחזות ודברים עליהם

ספר מחזות קצרים מתורגמים חדש בהוצאת ספרא
תרגום ומבואות: שמעון לוי

  

  

תרגימא עטיפה

המחזות באוסף זה, ממיטב היצירה הדרמטית, מייצגים הלכי רוח, סגנונות וזרמים מגוונים ושונים, פרושים על פני תקופה ארוכה. רובם שייך לסוגת המחזה הקצר וככאלה, היצירות מתארגנות סביב אחדויות הזמן, המקום והעלילה ומטפלות במצב דרמטי אחד, ללא עלילות משנה. המבואות המצורפים מציעים תובנות על היצירות ומספקים רקעים על סביבתן התרבותית והדרמטית.היצירות שנבחרו להיכלל הן מבחר אישי מתוך מאגר עצום של מחזות קצרים. חלקם מתורגם לראשונה לעברית. לבד מהנאת הקריאה במבחר מיוחד זה, מוזמנים הקוראים לראות בהם ובמבואותיהם קורס מזורז בתאטרון קצר והזמנות לביים את המחזות בחלל הגולגולת הפרטית של כל אחת ואחד.

  

  

שיר מתוך הספר החדש של רוני סומק "נקמת הילד המגמגם" :

רוני סומק 1

  

  

 מתוך ספרה החדש של מרלין וניג "פאניקה בסגנון חופשי":

אהבת חינם

  

  

למידע – קשיים בלמידה וברכישת ידע ביצירה היהודית לדורותיה

ספר חדש מאת ד"ר דינה לוין בהוצאת ספרא

  

לימוד הקריאה מגיל צעיר, והשאיפה למצוינות הייתה משאת נפשם של הורים יהודים בכל הדורות. אולם בצד הלמדנות התקיימה גם בערות, שהתגלמה ביהודים שלא הכירו את התורה והמצוות, וחז"ל כינום "עמי ארצות".

בספר למידע מתחקה ד"ר דינה לוין, לראשונה, אחר סיפורים ביצירה היהודית לדורותיה, שבהם מעוצב המפגש בין בעלי הידע וההשכלה לבין חסרי הידע, ובכללם בעלי כשלים לימודיים. היא מראה כיצד נוצרו במפגשים אלו מערכות יחסים מיוחדות בעלות משמעויות מוסריות, ערכיות וחברתיות, שהעיסוק בהן רלוונטי גם בימינו.

הספר עובר על פני שש תחנות ברצף ההיסטורי של העם היהודי: יצירתם של חז"ל בתלמוד ובמדרש האגדה. ספרות הקבלה, ספרות ימי הביניים בספרד ובאשכנז, ספרות החסידות במזרח אירופה, וכן על יצירות קנוניות מן הספרות העברית החדשה במזרח אירופה מסוף המאה ה-19 ובמאה ה-20, מאת ח"ן ביאליק, שאול טשרניחובסקי, ש"י עגנון, יהודה שטיינברג, י. ד. ברקוביץ, בנימין תמוז, ורבים נוספים. בתחנה השישית והאחרונה היא מציגה לראשונה יצירות בסוגה חדשה בספרות ילדים, הקשורה לפסיכולוגיה דידקטית המכונה "ספרות בעיה", שהחלה לראות אור בארץ במחצית שנות ה-70. יצירות שכותביהן חשו על בשרם כשלים לימודיים, וביטאו את תסכולם מזיקתם השלילית של המורים ושל חבריהם לכיתה כלפיהם.

 למידע שער

 

  

 

  

  

  

חברי איגוד הסופרים מרצים ביסוד המעלה

במסגרת יוזמת איגוד כללי של סופרים בישראל, מרצים נבחרים חברי האיגוד, יחד עם מוזיקאים נסעו לפריפריה הצפונית והעניקו הרצאות בליווי מוזיקלי לקהל מאזינים מהמושבה יסוד המעלה.

ארבעה מופעים התקיימו במהלך חודשיים במושבה הגלילית, ובהם השתתפו: יהודה אטלס, ניצה בן-דב, חיים באר, מיכל סנונית והמוזיקאים נעמה אור ואסי מסקין.

האירועים מבית איגוד כללי של סופרים בישראל, הינם חלק מהתכנית "מפגשים תרבות 2017" שמטרתה יצירת קשר עם הפריפריה הגאוגרפית והחברתיות, והנגשת התרבות הישראלית על שלל רובדיה לכלל האוכלוסייה בארץ.

שרה ענבר, תושבת יסוד המעלה, סיפרה על המפגש עם הסופר חיים באר:

"חיים באר הוא דמות חשובה בתרבותנו. היה מעניין לשמוע אותו בליווי מוסיקלי של יוצר צעיר, כותב ומלחין, מסקין. להתראות בפעילויות הבאות".

  

   

  

  שער תיאטרון 42

 לקריאה אונליין לחצו כאן

  

  

שער גג 40

  לקריאה אונליין לחצו כאן

            

טופס צור קשר

רוצה לקבל ניוזלטר?

עידכון ומידע חדש של אירועי איגוד הסופרים, כתבי עת ועוד. נא לרשום לנו כתובת מייל ואנו נדאג לעדכן אותך.